בביתא ישראל, מצה לא נקנתה בחנות — אופתה בבית. נשים הכינו בצק ממים וקמח, אפו על גחלים או על פלטה, ושמרו שלא יחמיץ. המנהג היה משותף בכל האזורים — אמהרה, גונדר וטיגראי — עם הבדלים קטנים בכלי ובזמן.[1; 2]
מסורת קהילתית
אפיית מצה — מצווה וזיכרון ליציאת ממצרים, כמו אצל כל ישראל.
מחקר היסטורי
חוקרים מתארים תהליך דומה ליהודים בימי הביניים — בידוד גאוגרפי הוביל לשימור מנהגים עתיקים.
פרק 1
בישראל
דור ראשון המשיך לאפות לפעמים; דור שני לרוב קונה מצה כשרה. חלק מהמשפחות שומרות על אפייה ביתית בפסח — כסמל זהות. ראו /customs/kashrut-and-food.
מקורות
- מוזיאון העדה והתפוצות — אוסף אתיופיה
- יד יצחק בן-צבי — מחקרי עלייה ועדה
- The Hyena People (Salamon) — Hagar Salamon (1999)
המשך ביקור במוזיאון
תצוגות קשורות — מומלץ על ידי מפת הידע
מפת גילוי תרבותית
קשרים בין סיפורים, מקומות, קולות ומסורות — מוזיאון חי.